<h1>רבינו ירוחם ני"ז ח"ה</h1>
<h2>דף כ:</h2>
אסור להקיף פאת הראש שמשוה צדעיו לאחורי אזנו ופדחתו. פי' כמו כומרי עבודה זרה, חייב ב' אם השוהו אחד מכאן ואחד מכאן פי' אחד מימין ואחד משמאל כך פשוט. י"מ דלאו דוקא בתער דה"ה אם הקיף ראשו במספרים חייב והא דתניא בתוספתא [פ"ג ה"ז] גבי פאת הראש אינו חייב עד שיטלנו בתער, פי' מספרים כעין תער אבל מ"מ חייב אפילו במספרים, ולא דמי לזקן כי בראש לא פירשו כלל גלוח של השחתה. וי"מ דאפילו בראש אינו חייב עד שיגלחנו בתער, וכן כתב הרמב"ם. וראשון נראה עקר, וכן כתבו בתו'.
<h2>דף כא.</h2>
המתגודד לעבודה זרה בכלי חייב דכתיב ויתגודדו כמשפטם בחרבות וברמחים, וביד פטור כך פשוט במכות.
ועוד פשוט וה' פאות אם יגלחנו בתער צריך להניח בזקן ב' מכאן וב' מכאן ואחד מלמטה. ופרש"י מקום חבור הסנטר לעצם אחד מימין הסנטר ואחד משמ[א]לו ושבלת זקן באמצע הרי ג' וחבור הצדעין מכאן ומכאן הרי ה'. ור"ח פי' מקום חבור הלחי לצדעי' הוי פאה וכן מצד אחר וב' גבולי השפה אחד מימין ואחד משמאל ושבלת הזקן מתחת הוו ה'. וי"מ שעצם הלחי המחובר לצדעי' הוא רחב ויש לו ב' פאות הרי ד' פאות במקום חבורם ושבלת זקן אחד הרי ה'. והרמב"ם כתב ה' פאות יש בזקן לחי העליון ולחי התחתון מימין וכן משמאל ושבלת זקן ע"כ. ויש להחמיר ולחוש לדברי כלם. וראיתי כמה אנשים שמניחים דבר מועט, וטועים בזה כי הוא איסור תורה כי צריך ליזהר שלא יניח להעביר התער בשום אחד מאלו המקומות. ועוד פשוט במכות שחייב על כל אחד ואחד מאלו הפאות אם העבירם בתער.
אסור להשחית פאת זקן שנאמר ולא תשחית את פאת זקנך, ואינו חייב אלא בהשחתה בתער ולא הניח פאה, אבל בכלי אחר כגון מספרים וכיוצא בו מותר כך פשוט בקדושין. והרמב"ם כתב דעבד כנעני בכלל לא תשחית כיון שיש לו זקן. ועוד פשוט דאינו חייב אלא בתער.
אסור לכתוב כתובת קעקע בבשרו כלומר לחקוק רושם בבשרו, שכך היה דרך עובדי עבודה זרה ולוקה עליו מן התורה. ואם כתב ולא קעקע כלומר רשם בחקיקה או קעקע ולא כתב אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע בידיו או בכחול או בדבר שעושה רושם. ומותר לשום אפר מקלה על מכתו דמכתו מוכח' עליו שאינו עושה לשם עבודה זרה כך פשוט. ויש שפסקו כמ"ד שאינו חייב עד שיכתוב שם עבודה זרה אפי' בלא מכה, וראשון נראה עקר כי בלא מכה אפילו בלא שם עבודה זרה חייב.
